חברות הנשק האמריקאיות הגדילו את הרווחים שלהן. מטוס אף 35 מתוצרת אמריקאית בשירות חיל האוויר הישראלי, נובמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
תעשיות הנשק הישראליות (אלביט, רפאל והתעשייה האווירית לישראל) רשמו בשנה האחרונה רווחי עתק. לפי הכתב יובל אזולאי ("כלכליסט", 18.08), אלביט הגדילה את רווחיה ב-12% ברבעון השני של 2024, והתעשייה האווירית רשמה זינוק של 80% ברווח הנקי ביחס למחצית הראשונה של 2023.
>> "ארה"ב לא עוצרת את המלחמה בעזה, כי זו גם מלחמה שלה"
שלוש יצרניות הנשק הגדולות, אלביט הפרטית ורפאל והתעשייה האווירית שבבעלות המדינה, נמנות עם מאה תאגידי הנשק הגדולים בעולם. המלחמה טובה לעסקי הנשק הישראליים והזרים, חברות ייצור נשק ותחמושת אמריקאיות אף הן הגדילו את רווחיהן באופן ניכר ותרמו את תרומתן להתמשכות המלחמות בישראל, רצועת עזה ולבנון וגם באוקראינה ורוסיה.
היקף הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל נותר חידתי ותוכנו אינו ברור או שקוף לאזרח האמריקאי או הישראלי השואל את עצמו מי מרוויח מהמלחמה. מחקר חדש שפורסם באחרונה באוניברסיטת בראון בארה"ב, במסגרת פרויקט הנקרא "עלות המלחמה", מציע הערכות ראשוניות להיקף הסיוע הצבאי האמריקאי. אף שהחוקרים מודים כי אין ביכולתם לדעת מה הוא היקף הסיוע המדויק, המחקר שופך אור על מה שממשלות ארה"ב וישראל מנסות להסתיר.
לפי ויליאם הרטונג, מכותבי המחקר, הערכה שמרנית מעמידה את היקף הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל לאחר 7 באוקטובר ועד ספטמבר 2024 על לפחות 17.9 מיליארד דולר. הסכום הזה כולל סיוע צבאי לעיתות חירום בגובה 14.1 מיליארד דולר ועוד 3.8 מיליארד דולר בסיוע צבאי סטנדרטי שנתי, כפי שנחתם במסגרת הסכם הבנות בזמן ממשל אובמה.
הסיוע הצבאי, לפי הרטונג, עבר בכמה צינורות: "תוכנית מימון צבאי זר" ו"חוק הייצור הצבאי העודף", שאושרו במסגרת תוכנית למכירת אמצעי לחימה למדינות זרות. המסלול הביורוקרטי מורכב והנשיא יכול להחליט על הענקת סיוע, גם ללא אישור מהסנאט והקונגרס.
לפי המחקר, אחד הקשיים המרכזיים העומדים בפני מי שמנסה לחקור את היקף הסיוע הצבאי האמריקאי הוא ריבוי העסקות בין ישראל וארה"ב – יותר מ-100 עסקאות סיוע צבאי מאז 7 באוקטובר, כפי שפורסם לראשונה ב"וושינגטון פוסט". אולם רק חלק מעסקאות נשק אלה קיבלו את אישור הסנאט או הקונגרס. עוד מתברר כי מרבית, אם לא כל, מטוסי הקרב, מסוקי הקרב והתחמושת הנמצאים בשימושו של חיל האוויר הישראלי, מקורם בייצור אמריקאי או בייצור תעשיות הנשק הישראליות בתמיכה כספית אמריקאית.
ישראל מוכרת בארה"ב כ"שותפה בכירה שאינה חברה בברית נאט"ו", וישראל וארה"ב חתומות על שלל הסכמים צבאיים, המקנים לישראל תנאי מימון נוחים מאוד לקניית תחמושת אמריקאית או לקבלת סיוע כספי מארה"ב למימון ייצור של תחמושת צבאית עבור צה"ל.
ב-13 באוגוסט השנה, ממשל ביידן הודיע על הסכם מכירת נשק לישראל בשווי 20.3 מיליארד דולר באישור משרד החוץ האמריקאי והפנטגון. העסקה כוללת אספקת 50 מטוסי F-15 מתוצרת בואינג בשווי 18.8 מיליארד דולר, 32 אלף פגזים לטנקים ב-774 מיליון דולר, מספר חסוי של רכבים טקטיים ב-583 מיליון דולר, 30 טילי אוויר-אוויר ב-102 מיליון דולר, ו-50 טילים חודרי בונקרים בשווי 61 מיליון דולר.
לפי סטפן סמלר, מכותבי המחקר, הסיוע הצבאי האמריקאי אחרי 7 באוקטובר עולה אף על הסיוע הצבאי שארה"ב נתנה לישראל אחרי הסכם קמפ דיוויד ב-1978 ואחרי מלחמת יום כיפור ב-1973. הסיוע האמריקאי לישראל התחיל כסיוע כלכלי אחרי קום המדינה ב-1948 ובזמן ממשל קנדי (1961–1963) הפך ברובו לסיוע צבאי. הוא גדל אחרי מלחמת 1967 ובשנות ה-70 במסגרת המלחמה הקרה והמערכה האנטי-סובייטית של הממשל האמריקאי, וזינק אחרי הסכמי קמפ דיוויד.
בסך הכל, כותבת לינדה בלימס, שניהלה את המחקר, ההערכה היא שבין 1951 ל-2024 הסיוע האמריקאי לישראל הגיע ל-317 מיליארד דולר, מתוכם 251 מיליארד בסיוע צבאי ישיר.
ארה"ב הציבה עשרות אלפי חיילים במזרח התיכון. משמר של חיילים אמריקאים, ספטמבר 2009 (צילום: רישוואנת ג'איאפול / פלאש90)
כמו כן, ארה"ב פורשת 40 אלף חיילים במזרח התיכון בשורה ארוכה של בסיסים בעירק, באמירויות, בערב הסעודית, בג'יבוטי ובישראל (כן, גם בישראל יש בסיסים אמריקאיים). חברת בואינג האמריקאית, יצרנית הנשק הרביעית בגודלה בעולם, התמודדה בשנים האחרונות עם קשיים בייצור מטוסי הנוסעים 737 ו-737 מקס, ולכן מיקדה את פעילותה בייצור הביטחוני: מפציצים, מסוקים, ציוד מעקב טכנולוגי, מל"טים ותחמושת. בעקבות אספקת נשק לישראל ולאוקראינה, רשמה בואינג בשנה שעברה רווח נאה. חברות אמריקאיות נוספות, שהגדילו את רווחיהן, הן RTX המייצרת מערכות למטוסי F-16 ו-F-15 וחברת ג'נרל דינמיקס, המייצרת תחמושת למטוסי קרב.
לא כולם מרוצים מהמצב הזה. סנטור ברני סנדרס הגיש ב-25 בספטמבר האחרון הצעת חוק להגבלת מכירות הנשק ההתקפי לישראל ל-20 מיליארד דולר, מה שלא יאפשר לממשל האמריקאי למכור כמות בלתי מוגבלת של נשק לישראל. "חוק הסיוע הזר מ-1961 וחוק הסיוע הצבאי קובעים דרישות מפורשות לגבי אופן השימוש בנשק אמריקאי וישראל הפרה דרישות אלו באופן שערורייתי", נימק סנדרס את הצעת החוק. התבטאות זו נדירה יחסית, מפני שסנדרס נמנה עם הקולות הבודדים בסנאט המותחים ביקורת על מכירות הנשק לישראל.
"ממשל ביידן הצדיק באופן גלוי את הסיוע הצבאי הזר שלו לישראל (וגם לאוקראינה) כבסיס ליצירת משרות לאמריקאים שיחדשו את מלאי התחמושת שנשלחו לישראל ולאוקראינה", סיכמה בלימס. לדבריה, ללא הסיוע הצבאי האמריקאי, התחמושת היתה אוזלת לישראל, והמלחמה לא היתה יכולה להימשך הרבה מעבר ליכולת המוגבלת של ייצור הנשק בישראל.
ברחוב האמריקאי מתגברת ההתנגדות למכירות הנשק לישראל, ומפגינים רבים ערים לקשרים המסועפים בין שתי המדינות, המשרתים את הפוליטיקאים האמריקאים, את האסטרטגיה הגלובלית של ארה"ב ואת בעלי ההון האמריקאים והישראלים. אולי בגלל הלחץ הזה, שר החוץ אנתוני בלינקן ושר ההגנה לויד אוסטין שלחו מכתב לישראל ובו הם מאיימים לסגור את ברז הסיוע הביטחוני האמריקאי, אם ישראל לא תכניס בדחיפות סיוע הומניטרי לצפון הרצועה.
אולם נראה שאיומים אלה נשארים על הנייר, ולא עושים רושם של ממש על ישראל. בתגובה למכתב, ראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר להצהיר כי הסיוע ההומניטרי לצפון הרצועה יוגבר, אולם בפועל לא נראה שזה קרה, וההפצצות בצפון הרצועה, ובפרט באזור ג'באליה, המשיכו כהרגלן. הסיוע העצום נמשך.
זוהר אלון, בוגר תואר שני בסוציולוגיה של ארגונים מאוניברסיטת תל אביב, עיתונאי "זו הדרך"
הפוסט נותן עבודה לאמריקאים, הורג את הפלסטינים. הסיוע הצבאי לישראל הופיע לראשונה ב-שיחה מקומית.