מבקש להידמות לבן גוריון. בנימין נתניהו בטקס הזיכרון לחללי המלחמה, ב-28 באוקטובר 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
"ניצחנו במלחמת העצמאות, ובעזרת השם ננצח במלחמת התקומה", אמר נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לחללי חרבות ברזל, בסוף אוקטובר. השם "מלחמת התקומה" הועלה על ידי נתניהו בישיבת הקבינט במלאת שנה למלחמה, והוצע גם על ידי דובר צה"ל לשעבר, רן כוכב, אבל רק עכשיו ביטא ראש הממשלה את המסר הסמוי בה: ההשוואה למלחמת העצמאות.
נתניהו, בנו של היסטוריון, וסגנו יריב לוין, בנו של חתן פרס ישראל לבלשנות, מודעים היטב לכך שהשם "מלחמת התקומה" מהדהד את "מלחמת הקוממיות" – השם שייעד למלחמת העצמאות דוד בן גוריון, כדי "להדגיש את התקומה ההדרגתית של האומה". בגין, לעומתו, העדיף את "מלחמת השחרור". בסופו של דבר, היא נקראה מלחמת העצמאות, לצד הכרזת העצמאות ומגילת העצמאות.
נתניהו מבקש להידמות לבן גוריון, בהצבת אבן דרך שמציינת את סיומה של תקופה וראשיתה של תקופה אחרת. זהו חזון העולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה האסכטולוגית של המחנה האמוני, ששומע פעמי משיח, ומרגיש שהגיעה זמנה של הציונות החילונית לסיים את תפקידה כ"חמורו של משיח". המחנה האמוני, שמחזיק כיום בעמדות מפתח במשרדי הביטחון והביטחון הלאומי, חש שאנו עוברים ל"תקופה של נס", ש"האור ברמזור ירוק", ושהוא ערוך להקים את פרק ב' של מדינת ישראל, שבו תהפוך ל"יסוד כיסא השם בעולם", כנבואת הרב קוק. לפי גישה זו, 2024 תהיה שנת הכרעה לא פחות מ-1948.
בשנים האחרונות הפוליטיקה הישראלית מלאה התייחסויות ל-1948. לפני כשש שנים שמענו זאת מפיו של יריב לוין, היום סגן ראש הממשלה ואז שר בממשלה ה-34, שהחזיק בשלושה תיקים ובארבעה תפקידים. לוין טען אז מול אלה שחשדו שחוק הלאום הוא מהלך היסטורי: "חוק הלאום הוא חוק רטרו, הוא איננו קובע דברים מחדשים. הוא מעגן את עקרונות היסוד של מדינת ישראל, שהיו כה מובנים מאליהם בראשית ימי המדינה עד כי לא נדרש להעלות אותם על ספר החוקים". אבל המתנגדים למהפכה המשטרית זכרו 1948 אחרת, זיהו ניסיון לשכתב את מגילת העצמאות, ונזעקו להפגין נגד שינוי כיוון היסטורי תחת הסיסמה "נאמנים למגילת העצמאות" – זו המקורית של 1948.
אם חוק הלאום ביקש להחליף את מגילת העצמאות, אזי גם מלחמת הקוממיות של 1948 מקבלת אחות משובטת: מלחמת התקומה של 2024. אחד החששות הוא שבשיבוט זה יעבור בתורשה גם צל אפל, הצל של הנכבה. בהבדל חשוב: אם הנכבה היתה צל חשאי שהס מלהזכיר – למעט שיר של אלתרמן או סיפור של ס. יזהר – הרי שהנכבה של 2024 נדונה בגלוי ומראש, עוד לפני 7 באוקטובר.
כבר ב-2022, איים השר ישראל כ"ץ: "זכרו את 1948, זכרו את מלחמת העצמאות שלנו – והנכבה שלכם". גם גלנט דיבר אז במונחים דומים. כחודש אחרי 7 באוקטובר היה זה השר אבי דיכטר, חבר הקבינט הבטחוני (ומגיש חוק הלאום), שטבע את המונח "נכבת עזה". הדיבורים האלה נשמעו מכמה כיוונים, ותוכניות המצור וההרעבה אף הופיעו בעתירה של דרום אפריקה לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, כשגיורא איילנד, ראש המועצה לביטחון לאומי בתקופת אריאל שרון, מופיע שם מעמ' 62 עד 64. הדיון בהאג לא הרתיע את איילנד, ובספטמבר השנה הציע את "תוכנית האלופים". נראה שהתוכנית הזו יצאה לדרך גם בלי האלוף איילנד, לאחר נפילת הטילים האיראנים ובמקביל להתפייטות על מלחמת התקומה.
הדיון בהאג לא הרתיע. גיורא איילנד בדיוני ועדת החקירה האזרחית לטבח 7 באוקטובר, ב-8 באוגוסט 2024 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)
מצור על צפון עזה בחסות המלחמה עם איראן דומה להפליא ל"בנק המטרות ההיסטוריות" שמוטי קרפל, האידיאולוג של "מנהיגות יהודית" (תנועה שייסד ב-1995 ביחד עם משה פייגלין) ומחבר הספר המכונן "המהפכה האמונית", ניסח ב-2019 במאמר במקור ראשון. קרפל קרא אז להיות מוכנים למלחמה עם איראן עם "בנק מטרות היסטוריות":
מלחמה כזו תהיה הזדמנות בלתי חוזרת, ומוצדקת מאין כמוה, לשינוי גיאופוליטי יסודי של מצבנו… בחסות המלחמה (עם איראן)… חיסול שלטון חמאס בעזה, והפעלת תוכנית הגירה המונית בגיבוי ובמימון בינלאומי לחלק גדול מתושביה… אף אחד לא רוצה מלחמה, אבל אם כבר נגזרה עלינו אחת כזו, ראוי שנדע מה בדיוק אנחנו רוצים בה".
קרפל גם דיבר שם על "חיסול שליטת אש"ף ביהודה ושומרון, נטרול צבאי של כל נושאי הנשק באזור, מחיקה סופית של כל השאריות שנותרו מהסכמי אוסלו והחלת הריבונות הישראלית בכל ארצנו… בחסות המלחמה נצטרך לעשות זאת, ולהכריע אחת ולתמיד את תביעת הלאומיות הפלסטינית השקרית, שממררת את חיינו ויוצרת בתוכנו מחלוקות עמוקות כבר יותר מחמישים שנה".
הדברים האלה התפרסמו ב-2019, חמש שנים לפני שטילים איראנים נחתו במרכז הארץ, תחת הכותרת "האם ישראל מוכנה למלחמה עם איראן?". נראה שהתשובה היא: כן, המוכנות היתה גבוהה, שכן רק ימים ספורים לאחר נפילת הטילים האיראניים, נראה שאושרה בקבינט הבטחוני "תוכנית האלופים" לטיהור עזה. הציבור הישראלי שותק, וגם את זה חזה קרפל:
דעת הקהל תיישר קו עם העמדות של סמוטריץ', אם לא ימינה ממנו. הציבור יהיה נכון לא רק לתמוך בהכרעות היסטוריות מתבקשות, אלא אפילו להתגייס אליהן, כמעט כאיש אחד. מלחמה כזו פוקחת עיניים ויוצרת אחדות, ודברים שהיום לא יעלו על הדעת יהיו מובנים מאליהם ברגע האמת".
רעיונות אלה נותרו הזויים כפי שנשמעו כבר ב-2019. הגשמתם היום לא תהיה מלחמת תקומה, אלא מלחמת אין-תקומה. אם מצור בעזה יתווסף למלחמה בלבנון ולמלחמה מול איראן, ואם מדינה רביעית וחמישית יצטרפו ללחימה בשבע הזירות שבהן מתגאה גלנט, אזי מתקרב היום שלא אנו, אלא היסטוריונים זרים, הם שיקבעו לנו את שמה של המלחמה. תהיה זו, בפשטות, מלחמת העולם השלישית. לפני שזה יקרה, עלינו לשאוף לתקומה אחרת: תקומה מההזיה. אם זו תקופה של נס, זה הנס שאנחנו צריכים.
עידו אמין הוא יוצר מדיה וכותב על נראטיבים תרבותיים. לאחרונה עיצב ספל קפה סאטירי עם הכתובת "תקופה של נס".
הפוסט מלחמה מחפשת שם הופיע לראשונה ב-שיחה מקומית.